בואי נטפס אל ראש המגדל למקום בו רואים את הים…" הוא אמר והיא מיד התרצתה, הרי היא לא העלתה בדעתה שאת השקיעות הם יחוו בנפרד היא כאן והוא שם
אלגנטית חדה ורכה
דירת חמישה חדרים| 130 מ"ר| קרובים לרקיע
אחרי שנים של מגורים בטירה בת ארבע קומות הם החליטו לשנות מקום.
נפגשנו! החיבור באמת היה מיידי ויצאנו לדרך שלושתנו כל אחד עם תרמיל גבו ותפקידו בכח מנותבי מטרה ומלאי חלומות.
"בואו נשתגע" ,הצעתי, לא נבחר במוכר !
והם , ככל הנראה שוחרי תעוזה , פשוט וקל…זרמו.
הופתעתי! התרגשתי! והבנתי שזו קרקע פוריה ליצירה .
כמה חודשים אחרי שהרעיון הפך לממש התבשרתי על כך שהוא חולה ושאת פגישות ההמשך נקיים במקום בו הוא ממשיך לחלום ולרצות את החלמתו.
היא כבר חשבה לוותר , היא באמת לא הבינה למה היא צריכה לשאת עכשיו את כל עניין ההתחדשות עת הם מצויים במלחמה יומיומית על חייו.
הוא התעקש! זה היה חשוב לו מאוד ,ומאהבתו אליה ביקש לא להרפות ולהמשיך בטויית חוטי החלום שלהם (אני חושבת שבתוכו האמין שאת השקיעות יחוו יחדיו )
המשכתי לצעוד איתה ,לא ויתרתי לה ,אני חושבת שהרגשתי שאני מקיימת את שאיפת ליבו ,לימים צוואתו.
הרגשתי שהוא סומך עליי .
לא הרבה זמן חלף והוא נפטר ,זה היה מהיר מידי ומפתיע , זה מעולם לא קרה לי.
נעצרתי !
חשבתי שהיא תוותר ותיכנע לכוחו של ליבה השבור .
אך היא, כמו צועדת במידבר ליבה צמאה למים, המשיכה ,הגשתי לה את זרועי ואט אט חזיתי בה מזדקפת.
מקץ שלוש שנים הצלחנו להגיע לשם יחד , שתינו –מכירות כבר אחת את השניה מנהלות שיח נשי חזק ומעצים לא פעם .
וזהו ביתה! המקום שלה המקום בו הניחה את תרמילה והרשתה לעצמה לנוח מהמסע שבאמת לא היה לה פשוט .
